האוויר בעיר הבירה שלנו הוא לא סתם חמצן וחנקן. יש בו משקל. הוא עמוס בשכבות של היסטוריה, של אבן כבדה, של מתח עדין שתמיד רוחש מתחת לפני השטח, ושל רוחניות מגוונת שפורצת מכל פינה.
להקים ולנהל סטודיו של מורה ליוגה בירושלים זו כנראה אחת המשימות המקצועיות והעסקיות המרתקות ביותר בישראל, אבל היא דורשת הבנה פסיכולוגית עמוקה של תושבי העיר, והיערכות מדויקת לעונות השנה הקיצוניות שלה.
מורים שמגיעים לעיר ממקומות אחרים בארץ, מנסים לעיתים קרובות להעתיק את מודל העבודה הרגיל שלהם: הם שוכרים אולם נעים, מפרסמים לוח שעות, ומצפים שהתלמידים יזרמו פנימה באותו קצב לאורך כל השנה. אך המציאות המקומית טופחת על פניהם די מהר, בדרך כלל באזור חודש נובמבר, כשהטמפרטורות צונחות, והרוח הידועה מתחילה לנשב ברחובות האבן.